ברגע שהיא שמה את זה על השולחן – השתררה בחדר שתיקה מעיקה. השתיקה הייתה מעיקה ורועמת במיוחד על רקע דקות ארוכות של ויכוחים וצעקות לפני כן. 

אחת המטרות שלי בייעוץ זוגי היא: לחולל רגעי אמת. 

רגע אמת זה רגע שבו האמת עולה על פני השטח, גלויה לשני בני הזוג, ואי אפשר להתעלם ממנה יותר. וזה היה רגע כזה. 

״אני בכלל לא כל כך אוהבת את מה שאנחנו עושים במיטה. אני עושה את זה בשבילו. אני יודעת שזה חשוב לו, ושזה צורך שלו. אני הייתי מוותרת על זה. מבחינתי אם הייתה בינינו הבנה והקשבה וקצת חיבוקים – היה מספיק. אני לא צריכה את כל היתר. אני לא נהנית מזה״. 

ואז בשוונג שמי שהחליטה ללכת על כל הקופה הגיע גילוי נוסף: ״אני אפילו קצת סובלת…״

והוא נפגע. מאוד. 

בפגישות שלאחר מכן, כשעיבדנו יותר ויותר את הדברים, התברר כמה הפער ביניהם היה גדול. היא לא חשבה שהוא ייפגע מזה שהיא אמרה שהיא לא נהנית מהמגע שלהם במיטה. היא בכלל חשבה, בטעות גמורה, שזה נדיב מצידה להיות איתו בשבילו כשהיא לא נהנית!

הרבה זוגות מגיעים לדינמיקה כזו, שבה אחת (או אחד) מבני הזוג לא נהנית מהמיניות, ועושה את זה כ״טובה״ לשני. ועוד מרגישה שזה מעשה נדיב שעליו מגיעה לה תודה. 

ולמה זה לא בריא לזוגיות? מכמה סיבות 

הצורך של האדם במין הוא לא רק צורך גופני. להתייחס למיניות כ״דחף״ גופני שצריך לפרוק – זה להפוך את האדם לשיטחי. זה יחס מעליב, גם אם זה לא נאמר במילים. אצל בני אדם המגע הוא ביטוי של רצון להתקרב, רצון להנות ולחוות יחד, רצון לבטא אהבה או רשות לשני לבטא אהבה. הרבה גברים מתקשים לבטא אהבה במילים, וקל להם יותר לבטא אותה במעשים מיניים. יותר מזה – הרבה גברים לא ממש מרגישים את האהבה בשטף היום יום, ובזמן המיניות האהבה שלהם הופכת להיות מורגשת. האהבה והמשיכה באות כאחד. 

וכשבת הזוג ״עושה טובה״ זה לא מאפשר לגבר להיות בנתינה ולתת לאהבה שלו להתבטא. 

אי אפשר להסתיר את זה באמת. מי ש״עושה טובה״ לבן הזוג שלה, בעצם עושה לו טובה קטנה מאוד. כי זה מורגש. במקום להיות אביר מעניק – הוא מרגיש כמו קבצן. וזה לא נעים. 

זו פגיעה בגבריות. גבר טיפוסי מרגיש צורך להעניק. וכשאשה ״עושה לו טובה״ הוא לא מעניק אלא רק מקבל. 

זו גם מלכודת: כי כשאשה ״עושה טובה״ אז היא מתרחקת יותר ויותר מהחשק הטבעי שלה. יהיה לה פחות חשק, פחות סיכוי שהיא תהנה ממגע בהמשך, ואז המצב הזה ממשיך, מתקבע, וגם מחריף. זוגיות בלי חשק זו בעיה שתקרין על הבית, השיח והיום יום. 

בעיה נוספת: כש״עושים טובה״ – המיניות היא ברמה די נמוכה. זה לא מעניין, זה לא הדדי, זה לא מתחדש. זו דרך בטוחה להפוך את המיניות למשעממת. 

״לעשות טובה״ זה בעצם לטאטא בעיה מתחת למיטה, במקום לפתור אותה באמת. למה היא לא נהנית מהמגע שלהם? מה חסר שם כדי שהיא תהנה? אולי הוא לא יודע מה נעים לה? אולי היא לא יודעת מה נעים לה, או שלא יודעת לבקש? אולי היא חסומה למיניות או חסומה לקבלה והנאה בכלל (שזה נפוץ)? אולי הקצב לא מתאים לה והם לא יודעים איך לפתור את זה? אולי היחסים ביניהם ביום יום לא מאפשרים לה להיפתח (נפוץ מאוד, כמעט כל זוג עובר מצבים כאלה)? אולי יש לה חוויה קשה מהעבר שלא התרפאה? 

המיניות אצל בני זוג היא דרך לבלות יחד, אבל היא גם חוויה שיכולה ליצור ריפוי, ולהניע תהליכים של התפתחות זוגית ואישית. זוג שאחד ״עושה טובה״ לשני – דורכים במקום. אין ריפוי. אין דיאלוגי אינטימי. ככה הזוגיות לא מתפתחת. וזוגיות, כמו כל דבר חי, אם היא לא מתפתחת היא מתחילה להתנוון ולשקוע. 

אם בני זוג שמרגישים שאחת ״עושה טובה״ לשני, או שהמגע במיטה מרגיש להם כ״מטלה״ או ״שירות״ לשני – כדאי מאוד לפנות לטיפול או לייעוץ זוגי, וללמוד איך להתחבר ולתקשר. איך ליצור חוויה ששניהם יוכלו להשתתף בה ברצון, ולתת לאהבה להתקיים ולהתפתח כזוג וכיחידים.